פסק-דין בתיק עפ"ת 15562-02-12

פתח דבר:

1.         לפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 10/01/12, על ידי השופט א. קאופמן בתיק תת"ע 10797-07-10.

2.         המערער נידון לעונש של 40 ימי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח בצירוף עונשים נוספים.

3.         הערעור מופנה כנגד עונש המאסר הממשי.

ההליך בבית משפט קמא:

4.         המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה- לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961, (להלן: " הפקודה") ובעבירה של אי ציות להוראות שוטר לפי סעיף 23(א)(1) לפקודה.

5.         העבירות בוצעו ביום 13/05/10, עת נהג המערער ברכב סמוך לקיבוץ אילון.

6.         המערער הודה בעובדות כתב האישום, הורשע עפ"י הודאתו והצדדים טענו לעונש. בשלב זה, בית משפט קמא הפנה את המערער לממונה על עבודות השירות.

7.         ביום 06/12/11, קבע הממונה בחוות דעתו כי המערער אינו כשיר לבצע עונש מאסר במסגרת עבודות שירות וזאת עקב מצבו הבריאותי (סובל ממחלת דם - טלסמיה מייג'ור). עקב מחלתו, הוכר המערער על ידי המוסד לביטוח לאומי, כנכה בשיעור של 100%.

8.         חרף האמור לעיל, לטענת המערער, הוטל עליו עונש מאסר בפועל כאמור ברישא.

טענות הצדדים:

9.         המערער טוען כי הוא אדם נורמטיבי, סטודנט הלומד באוניברסיטת חיפה, הודה בעובדות כתב האישום, הבין את הפסול שבמעשיו והחל ללמוד נהיגה לשם קבלת רישיון נהיגה.

10.        המערער טוען כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לנסיבות העבירה, נסיבותיו האישיות, גילו הצעיר, עברו הנקי, הודאתו בהזדמנות הראשונה וחיסכון הזמן השיפוטי.

11.        כמו כן, ומבלי להקל ראש בחומרת העבירה, לדעת המערער, הטלת עונש מאסר ממשי על מי שמבצע עבירה ראשונה מהסוג שבה הורשע המערער, אינה דבר שבשגרה, כך שלא היה מקום להטיל עליו עונש כזה ובעיקר עקב מצבו הבריאותי, הגם שבולטת לאחרונה המגמה להחמיר בענישה בעבירות תעבורה.

12.        המערער ביקש להסתפק בעונש הצופה פני העתיד ובנסיבות העניין ביקש לבטל את עונש המאסר בפועל.

13.        המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר הדין על כנו, העונש לא חמור עד למידה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

14.        עוד הפנתה המשיבה להתנהלות המערער בבית משפט קמא ובפני הממונה על עבודות שירות ובעיקר לעובדה כי הוא הובא לדיון באמצעות צווי הבאה. על כן, ביקשה המשיבה לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

15.        ההלכה קובעת כי ערכאת הערעור נוהגת להתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, ידועה וברורה ואף מושרשת מזה שנים. ראו בעניין זה ע"פ 3090/11 ווספי ענתבאויי (כך במקור) נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 24.9.12), שם נאמר: